שרית דורון, רכזת מועדון מלב"ב סן סימון, על רגעים של אושר
שמי שרית דורון ואני גרונטולוגית מוסמכת. למעלה מעשר שנים אני עובדת עם קשישים במסגרות שונות. למלב"ב הגעתי לפני כארבעה חודשים, לאחר שניהלתי מרכז יום לקשיש בקריית שמונה.
עבורי העבודה עם קשישים הלוקים בדמנציה לסוגיה ובאלצהיימר מאתגרת מאוד ובד בבד גורמת לסיפוק אדיר. במועדון סן סימון הפעילויות נעשות במסגרת של קבוצות קטנות, כשהחלוקה הינה בהתאם ליכולות המבקרים (כך אני מכנה את המטופלים במועדון.
מניסיוני בקבוצות בעלות הרכב הומוגני מבחינת הרמה התפקודית של החברים בהן, ניתן להגיע להישגים רבים יותר. בעבודה הנעשית בקבוצות קטנות זוכים כל חברי הקבוצה למשוב מתמיד ולתשומת לב מרובה . ללא ספק, הדבר מסייע למטפלים לגרום לגירוי של המטופלים ולגרום להם להשתלב בפעילויות השונות.
אני מרגישה כי יש תמורה למאמצים האדירים שמשקיע צוות המדריכות במועדון. ככול שחולפים הימים אנו עדים לכך שסף הגירוי של המטופלים עולה ורמת התגובתיות שלהם עולה. לראות עיניי מדובר למעשה במעגל של נתינה וקבלה. ככול שאנו נותנים יותר, אנו מקבלים יותר, ככול שהמטופלים מקבלים יותר, הם נותנים יותר.
התוצאות נראות לעין מדי יום במועדון. בכל יום קורה משהו, משהו שקשה לי להגדיר במילים. זה משהו שאני מכנה "רגעים קטנים של אושר.
רגעים כאלו אני אוספת מידי יום. למשל בעת שקשיש בעל יכולות מילוליות מוגבלות ביותר, אומר לנו: "יהיו פרסים?" בתגובה להצעה להשתתף במשחק. להתמלא בסיפוק עילאי כשקשישה, שישבה במועדון חודשים רבים מבלי להגיב לשום גירוי או פנייה, מחייכת אלינו לפתע מיוזמתה. להבחין בקשיש, היוזם שינוי בכללי משחק ,שמנחה מדריכה וגורם לקבוצה כולה לצחוק בקול רם ולשמוע קשישה ששואלים לשלומה, אומרת :"כל יום שאני פה זה יום טוב.
בעיניי מהות האושר כולו טמונה ברגעים אלו.
