עד לא מכבר היו בקרב הציבור הרחב וגם בין הרופאים כאלה שטענו שדמנטיה (DEMENTIA) היא מחלה ללא מרפא ושאין תרופות להקל על הסובלים ממנה. כזה היה הרושם ובעקבותיו - התגובה המיואשת של הרמת ידיים. אולם, הודות למחקרים אינטנסיביים בעשרות השנים האחרונות, התרחבו הידע וההבנה לגבי מחלות אלו ונסללו דרכים המובילות לאבחון מדויק יותר של המחלה ולטיפול מועיל.
מחלות הדמנטיה (שטיון בעברית)* מתבטאות בליקויים באורח החיים היום-יומי בגלל שינויים פתולוגיים (חולניים) ברקמת המוח ובתפקודיו בתחום הקוגניציה, ההתנהגות והנפש.
הבעיות העיקריות המאפיינות את המחלה הן: ירידה בכושר הזיכרון ובהתמצאות, האטה וקושי בחשיבה ובתפיסה ולעתים גם שינוי באישיות וסטיות נפשיות בהתנהגות. כתוצאה מליקויים אלה, מתפתחות רתיעה ואדישות כלפי נושאים שעניינו את החולה עד כה ובולטת הפחתה במעורבותו החברתית. בעיות אלו אינן משקפות את תהליך הזיקנה הבריאה, אלא נגרמות על ידי מחלה, שפרטיה מתוארים בהמשך. הדמנטיה שכיחה יותר בגיל המבוגר ועולה על 2% בקרב בני 65 ויותר מ-20% בבני 80 ומעלה.
במאמרים באתר זה נעמוד על הגורמים להתפתחות השינויים במוח, שעליהם מבוססים יסודות הטיפול במחלות הדמנטיה ונציין כיוונים למחקר עתידי, המבטיחים התקדמות בטיפול במחלות אלה.
לעתים קרובות, הדמנטיה מתפתחת בקצב איטי ובשלבים המוקדמים של המחלה האדם הסובל ממנה עדיין מרגיש טוב מבחינה פיזית. ייתכן אף שהאדם עצמו אינו מודע להידרדרות הקוגניטיבית, ובני המשפחה הם ששמים לב לשינויים משמעותיים בתפקודו ובהתנהגותו. אולם, במשך השנים הבאות רמת התפקוד של המוח יורדת והולכת, בקצב איטי או מהיר. ההישרדות הממוצעת היא עד שבע שנים, אך מהלך המחלה יכול להיות קצר יותר או עד למעלה מ-15 שנה.
ללחוץ כדי לקרוא יותר על המחלות השונות של דמנציה או איך למצוא יותר מאמרים כאלו בספר החדש "אלצהיימר ודמנציות אחרות" שיצא עכשיו בהוצאת אשל ומלב"ב.
